Aug 25 2012

סין עם טיפ-טיפה פנג שואי

מאת בתאריך 22:59 נושאים טיולים ומקומות,כללי,פנג שואי

 27 יוני 2012 הגעתי למולדת. לא שלי אלא של הפנג שואי שלי.

התרגשות גדולה מצד אחד ומצד שני מרגיש כול כך מוכר.

 

את הטיול הזה לסין התחלנו לאחר עצירה במוסקבה. גם זו עיר מופלאה. כל כך אירופית, קרירה, גשם אקראי יורד לעיתים קרובות, האוכל מוכר, האנשים מוכרים ההיסטוריה מוכרת. הארכיטקטורה והאמנות “משלנו”. מרשים אך לא אחר. לעומת סין.

 

נחיתה חמה בבייג’ין

בסוף הביקור במוסקבה, אלכסיי ידידנו היקר לקח אותנו לתחנת הרכבת המהירה לשדה התעופה. הכול הלך חלק ובזמן אך טיסת לילה ארוכה זו טיסת לילה… אני משתבשת לגמרי אחרי לילה שכזה. 

כמתוכנן, מדריך אסף אותנו משדה התעופה בבייג’ין. קיווינו לנחות בטרמינל 3 החדש והיפה אבל לא יצא ונחתנו דווקא בטרמינל 2 . 

הגענו די מהר מהשדה לעיר חמה אביכה ומהבילה כמו תל אביב של סוף יולי. פער של 12 מעלות ממוסקבה בשעות היום. ליאו המדריך הנמרץ לקח אותנו לכיכר טיינאנמן וירדנו מהרכב (אני לא יודעת איך מצאתי אנרגיה…) וסובבנו בה קצרות. האמת, נתקפתי אכזבה. הכול היה מהוהה משהו ואפרורי מלבד תמונתו האיתנה של מאו.

ביקשנו פטור מהמשך הסיור ונכנסנו למלון לשנ”צ ארוכה ומרפאת  ואז יצאנו לסיבוב היכרות ב”צ’כונה”. הסתבר שאנחנו מרחק זעום ממש מהרחוב הכי ידוע של בייג’ין –ואנגפוג’ינג, מדרחוב זוהר, נוצץ ושמח עם חנויות יוקרה ושפע ארכיטקטוני, אמנם מודרני אך משעשע בריבוי סגנונותיו. 

בדרך לשם עברנו שדרת דוכני אוכל. מה שמספרים נכון… ראינו במו עינינו –  תולעים, תמנונים, אפרוחים, חיות ים מוזרות…אבטיח ופירות על שיפודים, הכול על הגריל, מוקפא או בסוכר שקוף כקרח. מקסים ומעורר חלחלה כאחד.

אני העזתי לנסות סוג של דובדבן לא מוכר ובן זוגי נאמן לשרימפס.

 

מצאנו בסוף הערב איזו מסעדה שנראתה כמסעדת פועלים, בתפריט מבחר מצומצם, אף מילה באנגלית, איכשהו הצלחתי להזמין לנו כופתאות dumpling  מאודות עם מילוי, סלט של טופו מעושן ואיזה ירק לא ברור דומה לתרד מבושל. נא לא לזלזל בהישג… אמנם אינני צמחונית אך את מרבית ההיצע הלא צמחוני אני לא אוכלת.

מעבר לחלון זכוכית שבתוך המסעדה השקפתי איך הסו-שפים ממלאים עיגולי בצק, מעגלים אותם וסוגרים אותם בחן ובמהירות של ריצ’רצ’ שנסגר והכיסנים-כופתאות יוצאים כמו בז’ורנל בישול. 

 

יש לנו מלון ממש טוב, בקנה מידה שאנחנו אוהבים, לא גדול מדי. חדרנו גדול ונוח, השירות טוב וארוחת בוקר מגוונת בה אוכל מערבי וסיני גם יחד. שלא לדבר על הגלישה החינמית באינטרנט – החמצן שלי! (אגב, אין בסין פייסבוק או יוטיוב לא במפתיע הם חסומים(.

למלון היסטוריה מעניינת. הוא נבנה לפני כשמונים שנה כמלון אך בשנות הארבעים שימש כמטה של השלטונות הקומוניסטים לועידת הפסקת אש עם ארה”ב. לפני כעשרים שנה צוין המלון כציון דרך היסטורי של העיר.

 

העיר האסורה המותרת

ביומנו השני מאוששים ונרגשים יצאנו מהמלון ברגל והגענו תוך דקות לעיר האסורה. אך אבוי, לא הגענו לפתח המרכזי הראשי שמדרום אלא לכניסה המזרחית. בן זוגי עמד על כך שנצא לחלוטין מהמתחם וניכנס כראוי, כמו שנכנס הקיסר.

 עכשיו במבט לאחור כשנבהלתי מכמות האנשים בכניסה אני נדהמת איך 30,000 איש (המבקרים מדי יום בעיר האסורה) נבלעו במתחם וכמעט שלא חווינו צפיפות. בתמונות יש הרבה צילומים שלא נראית נפש חיה. כאילו צילמתי לאחר הסגירה.

 

בילינו כאן 6-7 שעות. לא עשינו אפילו הפסקת אוכל.. רק מים ומפעם לפעם ישבנו על מהלך מדרגות או ספסל סופגים את המקום המיוחד הזה ולתת מנוחה לרגליים. 

 עשינו שעורי בית לפני שיצאנו. קראנו ספרים, הדפסנו מפות, קראנו מאמרים, צפינו בסרטי וידיאו ביו-טיוב על העיר.

בכול זאת אין כמו החוויה עצמה

זה מחלחל לאט. בתחילה זה פשוט מרשים אבל ככול שמבלים יותר במקום קולטים את מורכבותו ואת עושרו המיוחד, מתחילים להתאחד עם המשקע ההיסטורי הכבד. 

לקראת הסוף דהרנו להספיק עוד כמה אולמות, ארמונות, חצרות ואת הגן המוזר שקרוב לצד השני של העיר האסורה. כולם נהרו החוצה ורק אנחנו דהרנו בחזרה פנימה לנבכי המבוך. 

כנראה נשוב לסיבוב נוסף.

למרות כול השעות על הרגליים לא התעצלנו ועלינו 300 מדרגות על הגבעה שנעשתה באופן מלאכותי במיוחד כדי להגן על העיר מכיוון צפון (פנג שואי רבותי, פנג שואי באמת!) וזכינו לראות את העיר על גגותיה הזהובים מלמעלה. האובך חזר אך יצר מראה מיסטי מעט וחלומי. 

 על פי המפה חשבנו שהחזרה למלון תארך 15-20 דקות. אבל הקוביות התמימות האלה במפה מסתבר הם קילומטרים על קילומטרים במציאות של שדרות ענקיות.

צעדנו 40 דקות ורק ממש לקראת ההגעה למלון מצאנו מקום לאכול.

הפלא ופלא תפריט באנגלית ומצולם!! הצלחתי להזמין לנו ארוחה טעימה להפליא.

 במלון, לאחר הניפוי פרקתי מהאיפון והמצלמה 300 תמונות… אם יש משהו שמעיד על כך שאני מתרגשת – זהו זה ! 

 

הגנות מופלאות

 ביום שאחרי החריש בעיר האסורה נעזרנו במדריך, ליציאה מחוץ לעיר. נסענו לקטע ששוחזר/ שופץ של החומה הגדולה של סין. בעודנו מתפעלים מהשיפועים והמרחב החל גשם לטפטף… העלייה אל האתר כרוכה במסע מפרך או רכבל, כמובן שהעלו אותנו ברכבל והייתה לי תקווה נסתרת שאולי נוכל לפחות לרדת ברגל, אך בוטלה עם בוא הגשם במפתיע… כלומר, לנו, שבאנו עם גופיות וקרם נגד שיזוף לאור יום מבשל בחומו של האתמול. למדריך הפיקח שלנו היה מידע מוקדם. חבל שהוא לא שיתף אותנו בו. לאחר זמן מה פסק הגשם אבל אנו כבר הינו בדרכנו לאתר הבא.

קצת הרחבה על החומה: היא משתרעת במקטעים דרך הרים מושלגים, רמות ירוקות ומדבריות, מהחוף המזרחי ועד המערב, באורך של 6,400 קילומטר. חלקיה המוקדמים ביותר נבנו כבר במאה החמישית לפני הספירה במטרה לבלום את השבטים הנוודים מהצפון, ולהשתלט על שטחים נוספים לממלכה. שיפוצים ותוספות נעשו בתקופות מאוחרות יותר, אך החומה לא עצרה את המונגולים שכבשו את  סין במאה ה-13. לאחר גירוש המונגולים, בימי שושלת מינג (1644-1368), התחזקו מגמות שנאת הזרים וההתבדלות. סין נסגרה בפני העולם ומרבית חלקי החומה שאנו רואים כיום נבנו בתקופה זו. 

כיום שני-שלישים מהחומה נמצאים בסכנת קריסה. תושבים מקומיים הנזקקים לאבנים לוקחים אותן מהחומה, וחלקים נוספים נהרסו לצורך סלילת כבישים ובנייה לא חוקית.
קטע החומה שביקרנו הוא זה שנשמר במצב הטוב ביותר בדלינג (Badaling), שישים קילומטר צפונית לבייג’ין, שם גובהה הממוצע של החומה הוא 7.5 מטרים, ועובייה ארבעה מטרים, והיא משקיפה סביב על שטחים ענקיים.

לאתר קברי המינג  יש כמה מרכיבים : 13 tombs , ושלא תחשבו כמו אצל חברה קדישא אם אתרגם זאת לחלקת קבר… הרי ידוע שהשליט כאן דאג לעולמו הבא היטב היטב. בכול מחיר! ארמונות מפוארים, צבאות של חמר, חפצי חן, נשים ושרים והכול נקבר איתו, או בארמונות שנלוו לקבר עצמו. עוד אגיע לכך באתר הידוע של חיילי הטרה-קוטה שליד שיאן. מלבד המאוזוליאומים, שרק שנים מהם שוחזרו, שוחזרה גם ה”דרך הקדושה” שבזמנו הובילה אל הקבר הראשון. הלכנו במקטע של דרך זו שטופל מאד יפה. לאורכו סדרת פסלים קסומה של חיות ושׂרים. לקראת סוף המסלול שוב החל גשם. מתחזק ומתחזק. כשהגענו לקבר (מבנה שהינו לא פחות מארמון) של הקיסר יונג-לה כבר נסחפנו ברוח והגשם הצולף. עוד ברדתנו מהחומה ראיתי מסביבי מלא סינים עטויים ב”מעילים” של שקיות ניילון צבעוניות ושלחתי את המדריך לקנות לנו גם שניים – וורוד וסגול. קיבלנו צהוב וירוק. בקבר מינג כבר ניצלנו אותם. צילמתי כמה בישי מזל נאבקים בשקיות המאיימות לברוח כמו בלוני פו הדוב ביחד איתם.

 

“בשנה השביעית למלכותו של יונג-לה (1409) בחרה המשלחת אתר קבורה בעמק פורה מוקף הרים, שסיפקו הגנה טבעית לאתר. לאחר ביקור באתר הביע הקיסר שביעות רצון מהבחירה ומכך שהמומחים לפנג שווי אישרו את המקום, והורה להקדיש שטח של ארבעים קילומטרים מרובעים לנקרופוליס. בהוראתו החלו הפועלים לבנות מאוזוליאום עבורו, צָ’אנְגלִינְג (קבר צ’אנג), הקבר הראשון באתר”. הציטוט מויקיפדיה.

תחנתנו האחרונה ביום זה היה ארמון הקיץ של הקיסרים, מחוץ לעיר, לשם ברחו השליטים מחום וצפיפות הקיץ הלוהט בעיר האסורה. חצבו להם אגם “קטן” (כמחצית הכנרת) וגם הגדילה לעשות הקיסרית האלמנה המושמצת, שׁיצ’י, ובנתה אונייה (נייחת כמובן) משַּיִש באגם. רוב הביקור היה תחת זרזיף חלש או חזק אך בסוף סופו של הביקור לאחר שיט קטן באגם, כבר פנינו מועדות אל היציאה ופתאום בקעה לה השמש במלוא הדרה זורעת פסי זהב על האגם פותחת צוהר כחול בשמים ונוטעת בנו הרבה אופטימיות לגבי המשך הטיול.    

היה משהו מאד מיוחד ביום סגריר וקריר זה. מצד אחד הצטערתי על הראות המוגבלת אך כמו בכול חיסרון גם יתרון. האווירה הרבה יותר מיסטית וקסומה.

 

מידות מדויקות כיוונים מושלמים

 למחרת פצחנו בסדרת ביקורים ע”פ צ’ק ליסט (check list) שהכנו מבעוד מועד כמובן בעזרתה החביבה של נורית דובדבני הסוכנת המאוד מומלצת שלנו.

ביקור במקדש השמיים רצוי להתחילו עם הטאי צ’י של הבוקר לפני 8 בבוקר אבל מי שמכיר אותי יודע שאצלי בוקר זה בערך 11 וגם אז תמיד חוזרים אחרי היציאה לחדר כי שכחנו משהו.

התכנית הייתה “קפיצה” מזורזת למקדש ואח”כ להתענג על שיטוט קניות/חנויות ברחוב/רובע העתיקות של הקליגרפיה וכול מיני צצקס פסלים כלים וכד’.

אך הביקור ערך כ 3-4 שעות שכן מדובר במתחם ולא במקדש. המילה מקדש מטעה. כמו המפות של העיר ה”מפורטות” שלא מראות אפילו רחוב שרוחבו כעשרים מטר בין הבניינים. (למי שלא עוסק בתכנון כבישים זה: שתי מדרכות + שני מסלולי חניה + שני מסלולי נסיעה בערך). זה נחשב כפרט קטן מדי אפילו למפה המוגדלת. לכן גם את המקדש מסמנים במפה בציור חביב של מעין פגודונת.

אבל………… במציאות המקומית הזאת נופלים למרחבים של פארק הירקון וארמונות ענקיים. בסין כמו בסין, הכול גדול או גדול יותר או הכי גדול! יעני  big, biger,bigest . בכול אופן היה יום יפה ומקסים, שמש זורחת, עננים לבנים ספורים מקשטים את השמים, הדשא ירוק, הארמונות צבעוניים, הגגות הפעם כחולים כקובלט. (ואולי באמת מקובלט- זהו מינרל יקר אך רב עוצמה כצובען של כחול עמוק בזיגוג קראמי) זאת משום הקשר אל השמים heaven במובן השמימי האלוהי. (בסימבוליקה לכל צבע יש משמעות והקשר) ולמרות השעה המאוחרת נתקלנו במתרגלים של ריקודים בפארק.

הארמונות מסודרים בסימטריה מושלמת אחד אחרי השני בציר שאינו משתמע לשתי פנים תמיד מדרום לצפון. (פנג שואי, שוב פנג שואי) אני כבר בלחץ פסיכולוגי לצלם בדיוק באמצע או ב45 מעלות לצירים, אחרת אחטא לאמת של המקום. המקום לא רק סימטרי. באתר הראשון הייתה רחבת שיש לבן. זה קרוי ה”מזבח”, במרכזו עיגול מדויק בקוטר מטר. מסביבו הונחו 9 פלחי שיש ליצור מעגל שני. במעגל הבא 18 ובמעגל התשיעי 81 ! יודעים למה? כי 9 הוא סמל של מספר המזל והפרסום (fame & glory)  ובין המזבח והמקדש הבא זורם לו קו מדויק של החיבור בין האבנים בציר צפון דרום כאילו נחתך בקרן לייזר מהשמים.

יש תופעות של דיוק וסימבוליקה שמשאירות את הלסת שלי שמוטה מהתפעלות.

הסינים המציאו את המצפן הראשון. בדיקת פנג שואי נעשית ראשית בעזרת מצפן, דרגת הדיוק הנדרשת על פי הטכניקות המסורתיות מגיעה לחצי מעלה (מתוך 360)

 

ברובע העתיק קנינו ציוד וצידה לבן זוגי לעסוק בקליגרפיה עד סוף ימי חייו, (על חשבון המשקל הפנוי במזוודה שלי כמובן) ונהנינו משיטוט ברחובות ובסמטאות בסביבה.  

לא אשעמם אתכם עם תלאות המסעדות והאוכל בעיקר משום אפס יכולת בתקשורת עם המלצרים, רק אזכיר שהיו לא מעט מנות שלאחר טעימה כזית נהדפו הצידה…

 

חידושי המודרנה

הכפר האולימפי הוא הרפתקה סינית מגלומנית אחרת. אם חשבתם שמה שראיתם על מסכי הטלביזיה שסיקרו את האירוע ב-2008 מעורר השתאות אז יש לי מבזק חדשות: זאת רק ההתחלה! האצטדיון משמש להופעות, הבריכות הפכו לפארק מים ענק ויקר שמשפחות סיניות רבות נוהרות להתבדר בו. זאת התחלה כאמור שכן הושארו מרחבים עצומים של משטחים שייבנו ויאוכלסו כמרכז בידור ו… קניות כמובן. סין הולכת אחרי ארה”ב. צעד אחר צעד לצערי, כמונו בארץ, גם כן לצערי. לכול רשתות המזון המהיר יש ייצוג מכובד, לכול רשת ביגוד כנ”ל. גאפ ושמאפ.

לקח לנו 20 דקות להגיע עם מונית מהמלון ועוד חצי שעה של התרוצצות לפענח למצוא את הכניסה כדי לחדור ל”קן הציפור”. טוב, מילא, לא ארחיב, פקעת בטון (היה מרשים יותר תחת מופע קרני הלייזר של מושב הפתיחה של משחקי 2008). לעומת זאת הבניין שהקימה החברה הלונדונית שבו נמצאות הבריכות האולימפיות, המכונה “קוביית הקרח” עשה עלי רושם. קירותיו הם מעטפת כפולה של ניילון מוחזק במסגרות ומנופח. זהו ! בפנים, האנגלים יודעים לנצל מומנטום, הכניסו לרחבת הכניסה אוטובוס קומתיים אדום. 

 

שוב לקחנו מונית להגיע למקדש הלאמה. לכול פרט קטן בלתי מובן יש מחיר כבד – הנהג הבין את היעד שלנו, אך כנראה שלא התחשק לו להגיע לכניסה מסיבות תחבורתיות. הוא הצביע על פינת הרחוב באלכסון ואמר בקוצר רוח “למה טמפל למה טמפל”. אנחנו התמימים חצינו את הכביש וגילינו שעלינו ללכת לפחות חמש עשרי דקות לכניסה. הקפנו את החומה של המקדש מבחוץ ואח”כ הלכנו את אותו האורך מבפנים ביתן אחרי ביתן שבתוכם מצוי בעיקר פסל בודהה ולפניו מתקן הבערת קטורת. מביתן לביתן גדֵל פסל הבודהה. באחרון הוא בגובה של 5 קומות! הדֶקור היה בניחוח טיבטי. מה שנעים במקום היה דווקא שלא נראו הרבה תיירים כמונו אלא הרבה מאמינים שבאמת מגיעים להתפלל. הם קונים חבילות של מקלות קטורת בקילו, ומדליקים אותם תוך קידה כנועה.

לאחר צאתנו סובבנו קצת בחנויות שבסביבה שמישהו התעה אותנו לחשוב שיש כאן “חנויות פנג שואי”. נכנסנו לכמה סמטאות המכונות “הוטונג” שהם בעצם זכר לרחוב הרגיל של פעם. סמטאות אפורות צרות יחסית, בנינים של קומה או שתים מקסימום. לעיתים חצר פנימית קטנה עם כמה שיחים ועץ רימון. טיילנו עד שקדרו פני השמים ומטר מתחזק והולך הבריח אותנו לחפש מונית. אבל ביש או המזל שלנו היה שזאת הייתה שעת הלחץ הגדול של פקקי תנועה. גם עצירה בבית קפה עם אחרוני הרנבי (שם נוסף למטבע הסיני) שברשותנו לא הועילה. לאחר שכבר היינו רטובים עד לשד עצמותינו, גופיות קיץ כן?!, ויתרנו על מונית וזכינו להשתמש ברכבת התחתית הנוחה והמהירה במחיר של 2 רנבי לכרטיס (בערך שקל..).

אז אפשר לומר שתחבורתית ניסינו הכול, כן, הכול, שכחתי לציין שמתישהו גם פיתו אותנו במחיר מופקע לכמה דקות של ריקשה.

 

אין סוף אוצרות תרבות ישן וגם חדש

 

ביום האחרון בבייג’ין ביקרנו במרכז לאומנות הבמה. בסמוך לכיכר טיינאנמן מבנה מדהים של חצי אליפסה תלת ממדית אשר מוקפת מים. בזויות מסוימות נראה הבניין עם ההשתקפות שלו במים כביצה שלמה. חדרנו עד לתוך האולם הגדול וסובבנו בכול המהלכים והמעברים האפשריים כולל ביקור מלכותי בשירותים. אהבתי את המעודנות  finess של המקום. החומרים, עיצוב הפנים, החלטות ארכיטקטוניות מרשימות כגון קטע שבו תחתית בריכת המים, המקיפה את הבניין שקופה והמעבר לבנין עצמו עובר מתחתיה. כאן נערכים קונצרטים מופעי אופרה וכד’.

מכאן, במרחק הליכה לא גדול, פניתי לבקר במוזיאון ההיסטורי של סין. בשלוש שעות הספקתי חלק, הזעיר יחסית, מהמוזיאון אך ענק בגודלו וגם בתכניו. אוצרות על גבי אוצרות של תבונת האדם הסיני. לשמחתי מותר לצלם את רוב המוצגים. רק על פריטים אשר עלולים להיפגע מהבזק אור רשום שאסור לצלם.

אני מעריצה את הסינים הקדמונים. גם עכשיו הם עושים צעדי ענק רק שרובם בחוסר טעם. 

 

מלאכת האריזה יותר נכון אומנות האריזה נדרשה בעוזבנו. עזבנו את העיר הקסומה ברכוש גדול שהתווסף. המזוודה שלי קטנה יחסית ושל בן זוגי עברה בהרבה את מכסת המשקל. את הספרים שקנינו העברנו בלית ברירה לאחר השקילה של המזוודה בשדה התעופה לתיק היד שלנו )-:

עזבנו בצער רב עיר מרהיבה זו בחמש בבוקר !!! לטוס לכיוון שיאן והרפתקאות נוספות.

 

כאנקדוטה קטנה אוסיף במאמר מוסגר על השעה: סין על מלוא רוחבה נמצאת גיאוגרפית על פני כחמשה אזורי זמן שונים ביחס לגריניץ’, אך הוחלט לאחד בה את השעון.

כלומר כאשר זורחת השמש במזרח סין- במערבה הקיצון למעשה ייקח עוד 5 שעות בטרם תזרח השמש.

השעון שנקבע הוא של +8 GMT , ישראל נמצאת בחורף על קו האורך +2 אך בזמן שעון קיץ לפי +3, לכן הפרש הזמן בינינו עתה עומד בכול סין על 5 שעות, בחורף 6). 

 

המשך הטיול במאמר הבא. בקרוב!

 

מאחלת לכולכם לזכות בטיול שכזה.

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “סין עם טיפ-טיפה פנג שואי”

  1. גרי מנדלסוןבתאריך 26 Jul 2012 בשעה 4:11

    מקסים, נתי

    כל כך אישי ומעביר את המסע וההתרגשות
    של ארץ שונה , ענקית, מסתורית

    אני מחכה ליתר הפרקים

    גרי

  2. צבי גילבתאריך 27 Jul 2012 בשעה 0:04

    מסע מקסים, מסה נפלאה,תיאור בצבעי גואש, תמונות יפות. רוצים עוד.

  3. עלמהבתאריך 27 Jul 2012 בשעה 8:36

    מפעים.את מצליחה להעביר היטב את סין ווהתרגשות העמוקה עליך!המשך בוער-חי ומאד מעשיר.

  4. עדינה משולםבתאריך 28 Jul 2012 בשעה 11:26

    הי ענתי (-:
    אני רוצה לספר לך על המסע ‘שלי ‘לסין ……
    כמובן דרך המילים והתיאורים המשתפים שלך
    בעודי יושבת מול מסך הלפ-טופ צופה בתמונות ומתרגמת את מילותייך וחוויותייך לסוג של
    השתתפות במסעך לסין .
    אכן זה מפליא איך חוויה יכולה לעבור מאחד לשני
    וכל האמצעים כשרים
    וכל הדרכים להשתתפות פתוחות מזמינות מקבלות
    ובמקרה שזה אפשרי גם ניתנות לעיצוב מחדש
    סוג של פאנג שוואי ….??? לא באמת יודעת !
    התחושה הכללית שלי הייתה היסחפות לנופים שכף רגלי לא דרכה שם מעולם
    במסעי (זה הנקרא ) התרשמתי ממרחבים עצומים כמעט לא נגמרים
    מעוצבים להפליא , מושקעים ברמות ובצורות ייחודיות כל כך עד ש…התחלתי
    להתפעל מהמשפט הבאנלי על גבול השחיקה שאומר ” מיליוני סינים אינם טועים ”
    כבר מזמן שמעתי על המקום הזה שנקרא : “העיר האסורה ”
    ופשוט התקשיתי להכיל את המושג הזה
    כשקראתי את תיאורייך הרגשתי שאני ב א מ ת רוצה להכיל ולהבין קצת יותר ….
    וגם לנצל את הכשרון הפאנג שוואי שיש לך אז ככה ….
    אכן “סיירתי” קצת בעיר האסורה
    התרשמתי מאוד מהיכולת של הסינים החרוצים להביא לידי ביטוי פיזי וצורני סוג של יצירות מופת .
    מחשבות ורעיונות שמוגשמים בחומר פיזי שהופך להיות מ צ ג מוחשי של מי שהגה
    את הרעיון הזה
    אני מניחה שהגשמה או ביטוי פיזי הופך להיות סוג של אנדרטה שמעוררים בצופה בה
    את היכולת לחדור אל מעבר לצורה החיצונית שהתגבשה ואפילו לעורר אצל הצופה
    את היופי הזה שנמצא תמיד בעיני המתבונן .
    וכן …הצלחת להעביר לי את ה”יופי ” הזה עם הרבה מיסתורין וסקרנות
    ומשום מה נתקעתי על זה….
    שם באמצע המסע הזה….
    בתוך המאסה הזו …
    עם קצת ‘באסה’ שכזו ..עמומה ולא ברורה לי
    הצלחת להפליג בפרטים ותיאורים ולהמחיש ולהעביר את מה שעינייך רואות…
    אך התחושה שעלתה בי …הייתה תחושה של ריחוק וניכור ומשהו ש..משוייך רק
    ליחידי סגולה .
    או לבעלי אשראי מסויים , בעלי סטטוס לגמרי מעולם אחר !
    אני בטוחה שכדי להוציא לפועל יצירה מדהימה שכזאת היה צורך בהפעלה מסיבית של מיליוני סינים
    שגם אם הם היו חותמים את שמם כגראפיטי על החומה הסינית …..לא היה מספיק מקום בעבורם !
    אני מתפלאה על עצמי ועל צורת הקליטה שלי ….
    יש כל כך הרבה סינים שזה מדהים שהשפה שלהם …כל כך מובנית רק להם .!!
    וכאן , את כמדריכת טיולים נכנסת לתמונה ….אם כבר אז כבר …ע נ ת י יקרה !
    “את לא יכולה עכשיו להשאיר אותי שם ..בעיר האסורה הזו ” ???
    ואני גם לא יכולה לדרוש את כספי בחזרה…חחחח ….
    אז בבקשה …עצבי מחדש את מה הרגש שלי מציף לי ועדכני מה אני מפספסת ??
    בתודה על החוויה המענינת הזו
    כן לגמרי תודה ענקית !
    עדינה .(-:

  5. adminבתאריך 28 Jul 2012 בשעה 19:47

    הי עדינה!
    את עושה לי שעות נוספות…
    אכן את לגמרי צודקת שהעיר האסורה נועדה לאצולה ולאצולה בלבד
    ואכן את צודקת שהרבה דם יזע דמעות וראשים ערופים היו קשורים לכל העשייה הזו
    היפה בהסתובבות של ההיסטוריה זה שבדרך כלל נחלת ה”מורמים מעם” הפך ברבות הימים לנחלת הכלל
    כך מונומנטים רבים בעולם שאנו נשאבים אליהם ברחבי העולם הם התוצאה המגלומנית של תאביי שררה ועושר
    ויש בכך מין צדק מנחם קטן שעכשיו המבנים והמקומות שייכים לכל.
    :את אוצרות התרבות הסינית אפשר לראות גם בדברים פעוטים וקטנים אך דרושה מיומנות של המתבונן
    חותמת שנעשתה ביד אמן, שיר בכתב קליגרפי בעל 4 שורות, טכס שתיית תה
    לדברים הגדולים פשוט יש נוכחות אדירה וחיבור של כל הכישרונות והכישורים שהיוו את התרבות המופלאה הזו
    שכמעט ונכחדה עם בוא מאו והסוציאליזם.
    פנג שואי זו אחת השיטות המרהיבות בעיני שפתחו הסינים יחד ולצד הרפואה הסינית המסורתית.
    באהבה נתי

  6. דגנייהבתאריך 30 Jul 2012 בשעה 16:27

    נתי היקרה,

    נהניתי מאד לקרוא, את מפליאה לכתוב, והזכרת לי נשכחות,

    הרבה אהבה

    דגנייה

  7. אתי לנסקיבתאריך 30 Jul 2012 בשעה 20:36

    כתוב מקסים

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה